כשבני הקטן ביקש ממני לספר לו על המקום שאליו הגיע אבא שלו אחרי שנעלם מחייו, הבנתי שאין לי מילים מוכנות. כך נולד ספר הילדים שלי, ״ארץ שמים״: מתוך הצורך האמיתי ביותר שיש, של ילד שמנסה להבין את מה שגם למבוגרים קשה להכיל.
ילדים מרגישים הכל, גם כשלא מדברים
הרבה הורים מנסים ״להגן״ על הילדים בשתיקה. אבל ילדים קולטים הכל: את הדמעות שמוסתרות, את השמות שלא נאמרים, את החדר שנשאר ריק. כשאין מילים, הילד ממלא את החסר בדמיון, ולעיתים קרובות הדמיון מפחיד יותר מהאמת.
בספר, ברק בן הארבע מוצא בעצמו, בצורה אינטואיטיבית, את הדרך לשמור על דמות האב בחייו: אבא זורח בשמש, אבא מחייך אליו בקרני האור של הבוקר. זו אינה הכחשה של המוות, זו דרך להחזיק את האהבה שנשארת גם אחרי שהאדם איננו.
כמה עקרונות שיכולים לעזור
- אמת בגובה העיניים. משפטים ברורים ופשוטים, בלי מטאפורות מבלבלות (״נסע רחוק״, ״נרדם״) שעלולות לייצר חרדה.
- לתת לצער מקום משותף. ילד שרואה שגם להורה מותר להיות עצוב, לומד שהצער אינו מפחיד ושעוברים אותו יחד.
- לשמור על המהות האוהבת. לדבר על מי שאבד, להיזכר, לצחוק, לספר סיפורים. האהבה לא מתה עם האדם.
- שגרה ועוגנים. ביטחון נבנה מחזרתיות: ארוחה, סיפור לפני שינה, חיבוק. דווקא ברגעי שבר, השגרה היא חבל ההצלה.
מתי כדאי להיעזר באיש מקצוע?
כשהתגובות של הילד עוצמתיות ומתמשכות, נסיגה התפתחותית, סיוטים חוזרים, הימנעות, התפרצויות, שווה להיעזר בליווי מקצועי. בקליניקה שלי אני עובדת עם ילדים ובני נוער דרך סיפור, יצירה ומשחק, תמיד בשיתוף ההורים. ילדים שקיבלו ליווי נכון לומדים שאפשר לשאת גם את הכאב הגדול ביותר, ולהמשיך לצמוח.
